מי היה בעל הדافק וההשפעה כדי להעמעם את הקשרים בין מקורות חומרים מינרליים יעילים והשפעת המים הטהורים ביותר האפשריים על בני האדם במשך דורות?

מי היה בעל הדافק וההשפעה כדי להעמעם את הקשרים בין מקורות חומרים מינרליים יעילים והשפעת המים הטהורים ביותר האפשריים על בני האדם במשך דורות?

ישנם הסברים פשוטים מאוד ופשוטים לכך שהידע שצוטט בערוץ truu-info-kanal של כל כך הרבה מדעני תזונה עצמאיים, רופאים ומומחים בנוגע לתפקוד המדהים של המים הטהורים ביותר האפשריים לבני אדם, כנראה לעולם לא יועבר על ידי שתיים הקולות הגדולים והרועמים ביותר בארץ (משרדי כלכלת מים וסביבה והתעשייה של מים מינרליים). במשך דורות, רוב האנשים חושבים על מים "בבקשה תודה עם זה", מה שמוגדר על ידי המוסדות הללו.

עובדי תחנות טיהור והנדלת מים בדרך כלל עושים את הטוב שלהם כדי לספק לבתים מים נקיים, תוך שימוש בטכנולוגיה שהיא לרשותם. עם זאת, אין בכל גרמניה תחנת מים ציבורית שתהיה מסוגלת לשאוב מים ללא שרידים של תרופות, הורמונים, מיקרופלסטיק, כימיקלים תעשייתיים, PFAS וכו' לצינורות ציבוריים.

בניית מתקן מים כזה הייתה אפשרית מבחינה טכנית, אבל היא הייתה יקרה מדי. בנוסף, בגרמניה לא היו צינורות זמינים לתחבורה של מים בעלי טוהר גבוה מאוד. כוח הממס של מים טהורים לגמרי היה נותן רק בריאה שחורה, כי כל ההפקדות מהצינורות היו נמסות ומשתפכות לתוך בתים פרטיים.

מי שיעמוד בכיכר הכפר כדי להטיף על היתרונות של מים טהורים לגמרי, אם היה לו הצלחה, לא רק היה מגרד את הגאווה של כל ממשלה בנוגע למערכת האספקה החשובה ביותר שלה לאוכלוסייה שלה – בו בזמן, גם מטיף כזה היה מעמיד בספק את קרדו של התעשייה המובילה של כל יצרני המשקאות. אפשר היה לחוש במטיף כזה גם כמו סוג של מורד או מטריד.

כי במקום להסיר "מרכיבים" באמצעות מערכות סינון חזקות, התעשייה משתמעת בעזות מרץ במרכיבים אלה, על ידי כך שהיא מדברת על "מים בעלי ערך רב יותר". מבחינה כלכלית, החישוב מתברר כרווחי: מים מינרליים הם המשקה האהוב של הגרמנים וזה נותן ליצרנים הכנסה של למעלה מ-3 מיליארד יורו בשנה.

אך אמצעים, פעולות וקבוצות הנלקחות בשל מידע שגוי (או בשל שקר) תמיד גורמים לנזק או טיפה הרמה עבור מישהו.

את אל מי הנזק הזה פוגע, תמצא כאן ➡️