
מים מתוקים הם נכס קהילתי גלובלי, שהשמירה עליו והשימוש בו בר-קיימא היו צריכים להיות מוגנים על ידי הקהילה הבינלאומית של מדינות. ב-28 ביולי 2010 הכירה האסיפה הכללית של האומות המאוחדות בהחלטה 64/292 בזכות המים כזכות אדם. ההחלטה התקבלה בקולות של 122 מדינות חברות. 41 מדינות נמנעו מהצבעה.
המציאות שונה לחלוטין! יותר ויותר מקורות מים נופלים לידיהם של מעטים, המבקשים לעצמם בלבד את הטוב היקר הזה. אפילו כאשר מדינה זקוקה לאשראי מהבנק העולמי, אחד התנאים הוא שהמדינה תסכים להפרטת המים. דוגמאות כוללות יוון, פורטוגל ובוליביה. כדי להשיג אשראי, נאלצו שם למכור תחנות מים ולהפריט מים.