מינרלים - הקושי בביולוגיה הספיגה

מדברי ד"ר פ. בתמנגליג אנו יודעים: מינרלים כמו אשלגן, סידן, מגנזיום ואבץ מווסתים את רמת הנוזלים בתאים והם יחד עם נתרן דואגים לכך שלחץ הדם יישאר תקין. (לחץ הדם לא עולה מנטילת מלח)
גם בעבור הרופא המצליח השוקל "מחוץ לקופסת הרפואה הקונבנציונלית", ד"ר דיטריך קלינגהרדט (74), "כל טיפול סביר מתחיל במינרלים".

ד"ר סטוקוול מדגיש את החשיבות של אספקה מינרלית מספקת לתפקודם של מערכת החיסון והבריאות הכללית. הוא מביא דוגמה חישובית מרשימה כיצד קל לאדם להיקלע למצב של אי-הספקה, למרות נטילה קבועה של תוסף תזונה:

"אתה יכול לקנות סידן בכל חנות מזון - על התווית של הבקבוק כתוב: סידן - מגנזיום. בעת קריאת המרכיבים אתה מגלה - סידן 1.000 mg, הכל בקלציום קרבונט. לכן סידן כאן קשור למולקולת קרבונט. נתח הסידן בתכשיר זה הוא למעשה רק 48% במשקל.
טבליית הסידן שלך של 1.000 mg מכילה במציאות רק 480 mg סידן. חלק הפחמן הוא 52% במשקל. את ה-480 mg סידן אתה מקבל בצורה מתכתית, 100% ספיגה מצמחים אבל למבוגר רק 3-5%."

הגוף שלך ספג מכל טבליית סידן של 1.000 mg רק 24 mg. אם הגוף שלך באמת ספג 1.000 mg, היה צורך לקחת יותר מ-40 טבליות.

הבעיה: על פי חוק המזון החל, יש צורך לציין רק את המרכיבים בתוספות תזונה, ולא את ספיגתם.

הדבר דומה ברשימת המינרלים על בקבוקי מים מינרליים.
אם יצרני המים המינרליים היו צריכים לציין את הביודיספוניביליות של המינרלים על תווית בקבוקיהם, כמה "סלוגנים פרסומיים" היו הופכים לאסון, אם היה כתוב למשל: "רק 15 ליטר של מים מינרליים אלה ליום מספקים את הצרכים שלך של 400 mg מגנזיום." או: "תן לילדך 20 ליטר ביום של "הטוב ביותר של Gero-Steinchens", כדי לכסות את הצורך היומי של 1.000 mg סידן." (ערכי ביודיספוניביליות לפי מחקר של פרופ. הזקר.)