בתחומים שונים בגוף האדם שוררים ערכי pH שונים …
בתחומים שונים בגוף האדם שוררים ערכי pH שונים. הטבע דואג לכך שהמים יכולים להסתגל לכל סביבה נתונה.
בפה (ערך pH 6,5-7,2) שורר ערך pH אחר מאשר בקיבה (ערך pH 2,2-2,4), שם ערך אחר מאשר במעי הדק (ערך pH 5,5-6,5) ושם שוב ערך אחר מאשר בדם (ערך pH 7,45). מים עם ערך pH גמיש הם בהרבה יותר קלילים לגוף מאשר מים עם ערך pH קבוע. ערך ה-pH הופך לגמיש יותר כאשר אין כמעט חלקיקים קבועים במים, מכיוון שללא חלקיקים קבועים ערך ה-pH לא יכול "להיתפס" בשום מקום. הסביבה שלו יכולה אז, דרך השפעות חיצוניות (יותר חומצית או יותר בסיסית) להסתגל במהירות ובפשטות הגדולה ביותר ללא מאמץ נוסף של הגוף.
ברגע שיש חלקיקים קבועים בנוזל, ערך ה-pH נתפס בהם ושינוי של הסביבה חומצית/בסיסית הופך להיות קשה וקשה יותר. לכן דוברים על ערך pH "חוסם" (חסימה פירושה הפחתת השפעתו של משהו). גוף בריא חש שערך ה-pH הלא מחוסם של 6,5 נעים, כפי שהטבע מספק גם עם מי גשם טבעיים. כאשר מים אלה פוגעים בחומצת קיבה עם ערך pH של 2-2,5, הם משתנים לערך ה-pH הזה ללא התנגדות גדולה. במעי הדק שוררת שוב סביבה חלוקה לחלוטין, ערך ה-pH חייב להשתנות שוב במהירות האפשרית.
ערך ה-pH של מים טהורים מאוד הוא בעצם לא הצהרה רלוונטית, מכיוון שיכולת ההחסמה של מים כאלה נמוכה ביותר. כלומר, למים אין כוח לשמור על ערך ה-pH החומצי כאשר הם נכנסים לסביבה עם ערך pH שונה. ברגע שמי אוסמוזה חומציים מעט נכנסים לסביבה בסיסית, הם הופכים לבסיסיים מיד, הם לא יכולים לשמור על החומציות בגלל יכולת ההחסמה החלשה.
מי אוסמוזה נוצרים גם כן מתהליך טכני מאוד ולא ניתן להשוות אותם בכל ההיבטים עם מים טבעיים לחלוטין. אך בהנוגע לערך ה-pH, לתכונות החומציות/בסיסיות ולטוהר, הם דומים מאוד למי גשם מימים קדומים ולקירוב הטוב ביותר לטבע.