זה לא משנה מה המים מביאים לתוך הגוף שלך, אלא מה הם יכולים להוציא החוצה מהגוף!

לתוך הגוף שלך, אלא מה זה יכול להוציא
החוצה מהגוף!

ככל שהמים "ריקים" יותר, כך הם יכולים להמיס יותר חומרים רעילים והפסולת (ניקיון, ניקוי מחומרים שומנים וכו') ולהוציא אותם מהגוף. "ריק" אמור להיות כלומר חומרים מומסים מעט ככל האפשר במים.
כמות החומרים המומסים נמדדת על ידי מדידת ההתנגדות החשמלית של המים. כאשר מחזיקים שני אלקטרונים במים ומאפשרים לזרם להיזרם, אפשר כך לקבוע את ההתנגדות החשמלית של המים או את ההולכה שלהם. ככל שיותר חומרים מומסים במים, כך גבוהה יותר ההולכה, זרם רב יותר זורם וההתנגדות יורדת באופן שווה ערך. אם יש פחות חומרים מומסים במים, זה הפוך. יחידת ההולכה נקראת "סימנס" (S), היא נמדדת בסימנס למטר (S/m). היחידה הסטנדרטית למי תוק היא מיקרוסימנס לסנטימטר (µS/cm). יש עבור מעט כסף מאוד מכשירי מדידת הולכה המופעלים על ידי סוללה. יש להם בתחתית שני אלקטרודים במרחק של סנטימטר אחד, מחזיקים את המכשיר בנוזל ועל תצוגה אפשר לקרוא את ההולכה, כלומר החומרים לסנטימטר.

לפי פרופ' ד"ר לואי קלוד וינסנט (אוניברסיטת פריז), ערך ההתנגדות האופטימלי למים שתייה שלנו הוא מתחת ל-130 µS (מיקרוסימנס). המים רכים למשוש ובעלי השפעת ניקוי גבוהה בגופנו.
כבר בעת רוויה (זיהום) של 280-499 µS, המים פועלים בצורה עומסת על הגוף. ערך גבוה מדי מביא לגוף יותר חומרים זרים מאשר מה שמועבר החוצה.
מים "ריקים" טהורים מאפשרים יונים של חומרים מזינים לעבור טוב יותר ויכולים להוציא זיהומים וחומצות (שפכים) במהירות גבוהה יותר (התנקזות).
ראה בהמשך את הטבלה של גבולות חוקיים ומדרג של פרופ' וינסנט על השפעת "מים ריקים" על האורגניזם: